משפט העוגה

מאז 1927 מייצרת חברת McVitie's הבריטית בגלגוליה השונים את ה-Jaffa Cake שנקראת כך על שם התפוזים שיוצאו מיפו והיו סמל לגאוות הישוב העברי בזמן המנדט.

החברה היא בעלת מוניטין מכובדים מאוד והתכבדה באפית עוגות החתונות של המלך ג'ורג' החמישי ושל נכדתו המלכה אליזבת' - עוד כשרק היתה נסיכה.

מדובר בעוגת ספוג קטנה (שנקראת בכלל 'עוגת ג'נובה', כלומר מגנואה), שעליה ריבת משמשים בניחוח תפוזים והכול מצופה בשוקולד.

לעוגה חלק חשוב במסורת הבריטית ובשנת 2002 גם היתה מרכיב מרכזי במנת האנרגיה של נבחרת שלושת האריות בזמן הפסקות המשחקים במונדיאל שנערך ביפן.

בשנת 1991 הועמדה ה-Jaffa Cake על לא עוול בכפה במרכז סוגיה משפטית-רגולטורית רצינית: האם מדובר בעוגה או בביסקויט?

הענין הוא שאם זו עוגה הרי שמדובר במוצר צריכה בסיסי שלא מחייב תשלום מע"מ, אבל אם מדובר בביסקויט מצופה שוקולד הרי שהוא מוצר מותרות שכפוף למס כזה.

המקרה הובא לפתחו של השופט הנכבד די. סי. פוטר שבחן את הסוגיה והעוגיה בכובד ראש:

היא אמנם נקראת Jaffa Cake אבל נמכרת באיזור הביסקוויטים בחנויות. הבסיס שלה הוא אמנם עוגת ספוג, להלן: עוגה, אבל שלא כמו עוגות אחרות היא לא נאכלת בעזרת מזלג (בכל זאת, הנימוס הבריטי מחייב), אלא ביד, ואפילו בכמה ביסים קטנים. השופט פוטר בחן את המקרה לפי 12 קריטריונים ולבסוף הכריע לטובתה של McVitie's - מדובר בעוגה פטורה ממכס!

בין הקריטריונים החביב עלי מכולם היה זה שאם תשאירו Jaffa Cake לא מכוסה היא תתיבש ותתקשה כמו עוגה ולא תתלחלח ותתרכך אם היתה ביסקויט. טיעון מנצח.