בחוכים הבאים לפחיז

לפני שהגעתי לפריז שאלה אותי ידידתי המארחת מה ארצה לעשות בעיר. 'ובכן', עניתי, 'אני יודע איך נראה מגדל אייפל, אני יודע איך נראית המונה ליזה - הם פחות מענינים אותי. קחי אותי לאכול כפי שאת חושבת שתייר צריך אכול בפעם הראשונה בפריז'. למזלי הטוב מדובר בפריזאית מלידה שאוהבת לאכול מצוין, כך שההליכות הארוכות ברחבי העיר שובצו בפנינים קולינריות שחלקן מתוירות יותר וחלקן שמורות למקומיים ולתיירים ברי מזל.

ורק לפני ההמלצות, דוגמה לארוחת קבלת הפנים שהוכנה על ידה, או כפי שהיא הגדירה את עצמה 'אני באמת לא יודעת לבשל'. מצד שני, יכול להיות שזה חלק מהאנדרסטייטמנט הצרפתי הידוע שהגדיר את מזג האויר הבוער ששרר בעיר בסוף השבוע כ-'Very very very warm':

אסקרגו בחמאת שום מלווה בשמפניה ופטלים טריים-קפואים וקוקי סן ז'ק בצדפתה אפויה כשמעליה צ'דר ופירה, וגם קונפי ברוז, ריזוטו כמהין ו-'בולי עץ' עטופים בבייקון, בריוש שמעליו קרמל מלוח, גלידת חלב שקדים ועוד פטלים טריים-קפואים

וזו היתה ההתחלה...

למחרת אחרי קרואסון בוקר במרפסת הצופה אל הגינה הפנימית שמנו פעמינו אל Septime לארוחה קלילה ונעימה עד מאוד.

והנה, הגיע הזמן לנגיעה ראשונה באייקון אוכל - המקרונים של Pierre Hermé. מתנצל, אבל מעולם לא השתגעתי על סוג העוגיות הזה וגם אחרי שטעמתי את אלו שאמורות להיות פסגת היצירה - והם אכן היו מעולות: אוריריות לחלוטין, קרם שנספח אל החיך ללא מאמץ ומפתיע ב-Aftertaste במשמעות הנעימה שלו - עדין אעדיף ממתקים אחרים. יחד עם המקרונים שלי נלקחה גם עוגת Montebello אישית המועדפת על ידי המארחת - עוגת ספוג מלאה בקרם פיסטוק ומעוטרת בפטלים שהיתה קרמית כדבעי, אבל נו, פיסטוק.

סתם, זרקתי כמה תותים על העוגה

חיבתה של המארחת למחוז בריטאני (ברטון, עמנואל) הביאה אותנו ל-Breizh Café (שזה בעצם 'בריטאני' / 'ברטון' בשפה הבריטונית / ברטונית) מיסודו של Bertrand Larcher שנחשב למלך הקרפים של המחוז. ואין מדובר בקרפים שגרתיים אלא בתפריט עצום של קרפים מלוחים על בסיס קמח כוסמת (Gallette) ומתוקים עם שילובים אדירים ככל שהדמיון מאפשר. התוודיתי בפני המארחת והמלצר על כך שמעולם לא אכלתי קרפ (אמיתי לגמרי!) ושניהם הסכימו בצרפתית שוטפת שאולי לא כדאי לי לאכול שם. מבליל השיחה ביניהם הבנתי רק שהחשש הוא שאסבול מ-'Dommages psychologiques' שנובע מלטעום את הקרפ הטוב ביקום על הפעם הראשונה כך שלא אוכל לטעום קרפ נוסף במקום אחר ואולי חבל על הכול.

לא נרתעתי ונתתי קוי פעולה כלליים בלבד ולשולחן הגיע Gallette ממולא בגבינה כחולה (עוצמתית פחות ממה שתארתי, מודה) ודבש שנבלע מהר מאוד. בצדו השני של השולחן נבחרה מנת הבריאות של המקום עם גבינה ברטונית שמנה, ביצת עין וחזה אווז מעושן, ולקינוח, כי חייבים גם משהו מתוק - קרפ עדין יותר עם גלידת ג'ינג'ר וקצפת ומעל קרמל מלוח (היה כבר!). את כל הסיפור הזה לווה סיידר (ברטוני כמובן) שהוא מהמשקאות הפחות מוערכים והיותר מגניבים, בהעדר מילה אחרת, שיש - ריח עמוק של תפוחים בשלים ורמת אלכוהול מרגיעה.

ככה עושים את זה בבריטאני / ברטון / Breizh

כפי שתוכלו לראות בתמונה הראשית, הערב הוקדש לבהיה מזוגגת ונמסה מחום באורות העיר ובמגדל אייפל המנצנץ מדי שעה מהבר Le Perchoir על גגה של חנות BVH הצמודה לבנין העיריה. יין רוזה עדין ונעים, מוזיקה מהרחוב ומהבר ומגדל אייפל שנצנץ ברקע היו שילוב פשוט נפלא (תשומת לב שהכניסה היא על בסיס מקום פנוי בלבד, כלומר כל עוד מישהו מבפנים לא סים את עניני השתיה וההתמנגלות שלו אף אחד לא יכנס במקומו).

זוית נוספת לצפיה על מגדל אייפל היתה מגגו של בנין פרטי בקרבת הפנתיאון אליו הובלתי בהפתעה למחרת בבוקר, לא לפני שהצטידנו בקחואסון שקדים רך ונימוח כענן שלא נראה בעיר בכל התקופה הזו מ-Pâtisserie du Panthéon של Sébastien Degardin. מקורות יודעי דבר (המארחת) רמזו לי שמדובר באחת מהפטיסרי'ז שעדין לא נחשפו לתיירים אז עדיף למהר.

עוגת גינה-עוגת גבינה וקרואסון שקדים מטריף, ברקע - מגדל אקראי

המשכנו אל קומת האוכל של Galeries Lafayette שהוצאה מהבנין המרכזי והתמקמה מעבר לכביש. כמו במרכזי אוכל אחרים - קומת האוכל של ה-KaDeWe בברלין או מתחמי Eataly ברחבי העולם הקומה נחלקת לאיזורים שבכל אחד מהם ניתן לשבת ולאכול את המזון המרכזי בו. אנחנו בחרנו דוקא בארוחה יפנית קלילה: סלט אצות, סשימי טונה, שום דבר מיוחד, אבל מה שבאמת תופס את העין הוא מבחר הקינוחים והשוקולדים העצום והאטרקטיבי שבאמת לא מאפשר לחמוק ממנו. נראה שהשנה הולכת להיות שנת לימון היוזו שמיוצג במאפים ובשוקולדים מכל סוג, יתכן בקריצה מזמינה להמוני התיירים היפניים שהציפו את העיר.

אקלר לימון יוזו עם מרנגונים ועוגיונות

יומו האחרון של המסע הוקדש לשכונת Montmartre החביבה כל כך על המארחת ולכן היינו מאוד ממוקדים ועברנו דרך המאפיה Le Grenier à Pain ששניים מאופיה התברגו בשלושת המקומות הראשונים באליפות הבאגטים האחרונה של פריז אל מרומי ה-Sacré-Cœur. הרהרו בזה רגע כדי להבין את גודל ההשג: פריז, בגטים, אליפות - שניים משלושת המקומות הראשונים באותה מאפיה. לא פחות מפנטסטי. וגם בגזרת הקרואסונים היא לא כשלה אבל הצליחה להכניס רק אופה אחד לשלישיה הראשונה. לא נורא, ישתפרו בשנה הבאה.

Pain au chocolat ממרומי ה-Sacré-Cœur, פריט נוסף בסדרת 'מאפים על רקע נופים'

עוד לפני ארוחת הצהריים עברנו בחנות הגבינות Fromagerie Rovecchio שנבחרה בקפידה, שם התכבדתי ברכישת מתנה מסוג חריץ ברי וכמהין עליו זכיתי בנקודות זכות מצד משפחת המארחת.

ארוחת הצהריים נאכלה בביסטרו הנעים עד מאוד Antoine de Montmartre (עדכון לשנת 2017 - המקום נסגר. וחבל) המשתיך לרשת הקטנטנה עד מאוד של Antoine Heerah שמחזיק בשתי מסעדות נוספות בשכונה בדרגות מחירים ויוקרה שונות. אם להסיק מהביקור החטוף הזה סביר להניח שהתכונה המאחדת אותן היא הפשטות שבה מאוחדים מרכיבים צרפתיים מאוד וכאלה שמאוד לא לכדי מנות שלא יצאו מגדרן כדי להפיל מהכסא אלא היו מדויקות בטעמיהן המודגשים, למשל כבד אווז על שעועיות חרפרפות ופילה בקר עם צ'יפס (בדקתי וזה לא כמו באנגלית, בצרפת הם פשוט Frittes), עגבניות בתנור ומעט סאטה מפולפל.

הבשר לסוגיו יצא מתנור ה-Josper העוצמתי שמשלב בין תנור לגריל פחמים ותרמילי הוניל שנסחטו בלהב סכין לנגד עינינו במערכה הראשונה הופיעו כקרם ברולה וגלידה עמוסי גרגרים שחורים בקינוח. את הכול לווה שרדונה ממוצע והחשבון נסק בתלילות לאיזור ה-25 אירו מרוששי כיס. לא יאומן ובכל זאת יסופר.

כבד אווז שעועיתי ופילה בקר, באמצע - Josper

אי אפשר באמת לסכם את פריז. לא אחרי ביקור של סוף שבוע, גם אם הוא לווה על ידי בת המקום וגם אם היא מאוד אוהבת לאכול, ולא אחרי יותר. אז אולי פשוט לא ונשאיר משהו לפעם הבאה.